הניקוי השלם - סדנאות ניקוי רעלים

3 שבועות של סדנה מושלמת בשיתוף "ברא צמחים"

קראו עוד...

טעמים על פי האיורוודה

ששת הטעמים - שאד ראסה

 

טעם יסוד דושה גונה
מתוק אדמה ומים - (ואטה, פיטה) + קאפה סאטווה
מלוח מים ואש - ואטה + (קאפה, פיטה) ראג'ס
חמוץ אדמה ואש - ואטה + (קאפה, פיטה) ראג'ס
חריף אש ואוויר - קאפה + (פיטה, ואטה) ראג'ס
מר אוויר ואתר - (פיטה, קאפה) + ואטה טאמאס
עפיץ, מכווץ אוויר ואדמה - (פיטה, קאפה) + ואטה טאמאס

 

 

טעמים חריפים, חמוצים ומלוחים בדרך כלל נושאים אופי רג'סי כי הם בעלי תכונות ממריצות. אף שזה עושה אותם מועילים לשיפור העיכול ומקנה להם איכויות מרפאות אחרות, זה מביא אותם לגירוי פוטנציאלי של מערכת העצבים. לטעם חריף או פיקנטי יש טבע חם ומרחיב שעשוי להמריץ את האנרגיות שלנו יותר מדיי אם אוכלים אותם בצורה מופרזת, כך שהם גורמים להתרוקנות. מלח עלול לחסום את העורקים ואת הערוצים בגלל התוכן המינראלי שלו בדומה לאותם מלחים שגורמים לקורוזיה בצנרת. טעם חמוץ כמו אלכוהול ממריץ תסיסה בגוף.
טעמים מרים ועפיצים נוטים לאופי טאמאסי בגלל ההשפעה המפחיתה שלהם לאורך זמן. אף שזה שימושי בסילוק רעלים והפחתת משקל באופן פוטנציאלי, יש לזה תוצאות לוואי. לטעם מר, עם איכויות הקור והאור שלו, יש השפעה של סילוק רעלים אשר מחלישה אגני ומגבירה ואטה (דבר שגורם לעצבנות). טעם עפיץ, מצמצם, יכול לגרום לאחיזת חומרי פסולת, וגם מגביר ואטה.


עם כל זאת כל טעם יכול להיות סאטווי, ראג'אסי או טאמאסי בהתאם לשימוש שעושים בו. הכול שאלה של פרופורציות. אנחנו זקוקים לאיזון נכון של כל ששת הטעמים. איזון זה מושג בעזרת תזונה שבעיקרה מתוקה יחד עם שימוש בפריטים חריפים, מלוחים וחמוצים כגון חומרי טעם וריח, ועם שימוש בטעמים מרים ועפיצים לצורך סילוק רעלים כאשר הוא נדרש.


יותר מדיי אוכל מתוק, אפילו מסוג טבעי, נהיה טאמאסי או מקהה ויכול לחסום את הערוצים. מתוקים מלאכותיים או מעובדים נוטים לעשות זאת בכל כמות. תבלינים מתוקים, כמו זנגוויל, קינמון ומנטה הם סאטוויים. גם הפירות החמוצים כמו לימון וליים הם סאטוויים. עשבים מרים כמו גוטה קולה, ברהמי, צמח מרפא מצוין, פעולתו על המיינד, הכרה ומוח. הם סאטוויים כי טעם מר עם היסודות של אוויר ואתר עוזר להרחיב את התודעה. אכילת-יתר מכל סוג של מזון עלולה להיות טאמאסית ועלולה לגרום לקיפאון. מצד שני אכילה מועטה מדיי או תזונה קלה מדיי או ממריצה מדיי מגבירה ראג'אס. רק תזונה נכונה עם כמות מזון נכונה היא סאטווית. תזונה סאטווית היא נעימה ומאוזנת בטעם וכוללת את כל ששת הטעמים בכמות הדרושה למלא את הקיבה עד למחציתה.

לטעם של המזון יש משמעות והשפעה ישירה על הדושות בגוף. על פי תורת האיורוודה, כל חומר של מזון (כמו גם כל צמח מרפא) הוא בעל טעם מסוים. כשהטעמים משמשים בכמויות המתאימות, במנות אישיות או בבישול למספר אנשים, הם מאזנים את המערכות בגוף.

 

פקעיות הטעם של הלשון מסודרות ב-6 קבוצות, המתאימות ל-6 הטעמים על פי האיורוודה, והם: מתוק, קמוץ, מלוח, מר, חריף ועפיץ. ששת הטעמים הבסיסיים האלה מקורם ב-5 היסודות...


קבוצות שונות של פקעיות הטעם שעל הלשון קולטות את הטעמים ושולחות מסרים אל המוח. משם המסרים נשלחים הלאה ומשפיעים ישירות לא רק על העיכול אלא גם על הדושות ועל כל תאי הגוף, הרקמות, האיברים והמערכות.

 

מתוק
הטעם המתוק נמצא במאכלים כגון אורז, סוכר, חלב, חיטה, תמרים וסירופ מייפל. המאכלים המתוקים הם בדרך כלל שמנוניים, מקררים וכבדים. הטעם המתוק מגביר את התמצית החיונית של החיים. כשצורכים את הטעם המתוק באופן מתון, הוא מזין לגוף ומקדם את צמיחת 7 הדהטות (פלסמה, דם, שרירים, שומן, עצמות, מח עצם ורקמת עצב, וכן נוזלי רבייה). השימוש הנכון מעניק כוח ואריכות ימים. הוא מעורר את החושים, משפר את המראה של עור הפנים ומטפח את בריאות העור והשיער, וכן את איכות הקול. הטעם המתוק מחייה ומקל על תחושת הצמא ועל צרבות. מדובר בטעם מחזק ומייצב.

על אף כל התכונות החיוביות הללו, צריכה מופרזת של הטעם המתוק עלולה לגרום להפרעות רבות. מאכלים מתוקים מגבירים את הקאפה וגורמים לשפעת, התקררות, גודש, כבדות, אובדן תיאבון, עצלות והשמנת יתר. הם גם עלולים לגרום להיווצרות של גודש לימפתי, גידולים, בצקת, סוכרת ושינויים פיברו-ציסטיים בשדיים.

 

חמוץ
הטעם החמוץ נמצא במאכלים כגון פירות הדר, שמנת חמוצה, יוגורט, חומץ, גבינה, לימון, ענבים ירוקים ומזון מותסס. המזון החמוץ הוא נוזלי, קל, מחמם ושמנוני בטבעו. כשמשתמשים בו באופן מתון, הטעם החמוץ הוא מרענן וטעים, מעורר את התיאבון ואת הרִיור, משפר את פעולת העיכול, מעורר את האנרגיה בגוף, מזין את הלב ומחייה את הנשמה.

כשצורכים את הטעם החמוץ בהגזמה, הוא עלול לגרום לצימאון, חומציות יתר, צרבת, הפרעות בעיכול, כיבים ורגישות בשיניים. הטעם החמוץ פועל כמתסיס, ועל כן הוא עלול להיות רעיל לדם ולגרום לבעיות עור כגון דלקות עור (דרמטיטיס), אקנה, גָרָב (אקזמה), סַפַחַת) פסוריאזיס). החום הנגרם על ידי החמיצות עלול לגרום ל-PH חומצי בגוף ולתחושת צריבה בגרון, בחזה, בלב, בשלפוחית השתן ובשופכה.

 

מלוח
מלח ים, מלח גבישי ואצת מים – כל אלה הם דוגמאות לטעם מלוח. התכונות האופייניות למלח הן חום, כבדות ושמנוניות. אם משתמשים בו במידה מתונה, הוא ממתן את דושת הוואטה ומגביר את הפיטה והקאפה. בגלל גורם המים שלו, המלח משמש כמשלשל, והודות לגורם האש שבו הוא מפחית עוויתות וכאבים במעי הגס. כשצורכים אותו במתינות, הוא מעודד צמיחה ושומר על איזון האלקטרוליטים במים. המלח גורם להפרשת רוק, משפר את טעם המזון ומסייע לעיכול, לספיגה ולסילוק הפסולת מן הגוף.

צריכה עודפת של מלח בתזונה עלולה לגרום להחמרת הפיטה והקאפה. הדם הופך לצמיג ומעובה. מלח גורם ליתר לחץ דם ומזיק לעור. בעיות כגון תחושה של חום, עילפון, קמטים בעור והתקרחות עלולות להיגרם עקב העדפת יתר של הטעם המלוח. המלח עלול לגרום לעצירת מים בגוף ולבצקת. אובדן שיער לא סדיר, כיבים, הפרעות דימום, פריחה בעור וחומציות יתר – כל אלה עלולים להיגרם עקב צריכת יתר של מלח.

 

חריף
הטעם החריף נמצא בפִלפלים מסוימים (קאיין, צ'ילי, שחור), וכן בבצל, צנוניות, שום, חרדל וג'ינג'ר. טעם זה הוא קליל, מייבש ומחמם מטבעו. כשצורכים אותו במתינות, הוא משפר את העיכול והספיגה ומנקה את הפה. טעם זה מטהר את מערות האף על ידי גירוי ההפרשות מן האף והדמעות מן העיניים. הטעם החריף משפר את מחזור הדם, מדלל קרישי דם, מסייע בסילוק חומרי פסולת ונלחם בחיידקים ובטפילים. הוא מגביר את הבהירות ומחדד את התפיסה.

מצד שני, צריכה מופרזת של תיבול חריף בתזונה היומיומית שלנו עלולה לגרום לתגובות שליליות. תיתכן פגיעה הן בביציות והן בהפרשת הזרע, כלומר – תשישות מינית בקרב שני המינים. תגובות אפשריות אחרות הן צריבה, חנק, עילפון ועייפות, עם תחושה של חום וצימאון. על ידי החמרת הפיטה, תיתכן התפתחות של שִלשולים, צרבת ובחילה. החריפות עלולה אף להחמיר את הוואטה (מקורה בגורם האש והאוויר גם יחד), והתוצאה תהיה סחרחורת, רעד, נדודי שינה, או כאבים בשרירי הרגליים. כיב קיבה, אסתמה (גנחת), דלקת המעי הגס ובעיות בעור – כל אלה עלולים אף הם להיגרם עקב עודף צריכה של מאכלים חריפים.

 

מר
טעם זה נמצא במוצרים שונים כגון קפה, מלון מריר, אלוורה, ריבָס (צמח בר), וכן בצמחי המרפא חומעה צהובה, חילבה (גרגרנית), שורש כורכום, שורש שן הארי, ועץ הסנטל (סנדלווד). הטעם המריר הוא הטעם השכיח פחות בתזונה של האדם בצפון אמריקה. טעם זה הוא קריר, קליל ויבש וטבעו. הוא מגביר את הוואטה ומוריד את הפיטה והקאפה. אומנם, הטעם המר אינו טעים כשלעצמו, אך הוא מדגיש את הטעמים האחרים. מדובר בטעם שפועל נגד חיידקים. הוא מקל על תחושת צריבה, גירוד, עילפון ואף בעיות חשוכות מרפא בעור. הטעם המריר מוריד חום גבוה ומיטיב עם העור והשרירים. במינון נמוך, טעם זה עשוי להקל על בעיה של גזים במערכת העיכול ולהיטיב עם העיכול. הטעם המריר מייבש את מערכות הגוף וגורם להפחתה של השומנים, מח העצם, השתן והגללים.

צריכה מוגזמת של הטעם המריר עלולה לדלדל את הפלסמה, הדם, השרירים, השומן, מח העצם ואף הזרע, ועל כן עלולה לגרום לתשישות מינית. יובש חמור וחִספוס, וכן רזון קיצוני ותשישות עלולים להיות התוצאה של הגזמה בצריכת הטעם המריר. לעתים התגובה עלולה להגיע לידי סחרחורת ועילפון.

 

 

עפיץ
העפיצות נמצאת במאכלים האלה: בננות לא בשלות, רימונים, חומוס, שעועית ירוקה, שעועית צהובה, במיה, ניצני אספסת, וכן בצמחים חותם הזהב, כורכום, זרעי לוטוס, ארג'ונה (arjuna) ואלום (alum). הטעם הזה בתכונותיו הוא מקרר, מייבש וכבד, והוא גורם לתחושה של יובש וחנק בגרון. אם צורכים אותו באופן מתון, הטעם העפיץ ממתן את הפיטה והקאפה, אך מעורר את הוואטה. הוא מסייע לרפא כיבים ומונע דימום, מאחר שהוא מעודד קרישה.

צריכה מופרזת עלולה לגרום ליובש בפה, קשיים בדיבור ועצירות, כמו גם נפיחות בבטן, התכווצויות של הלב וקיפאון במחזור הדם. טעם זה עלול להשפיע על הדחף המיני ולגרום לדלדול הזרע. בעיות נוספות שעלולות להיגרם הן רזון קיצוני, פרכוסים, אירוע מוחי והפרעות נוירולוגיות אחרות שמקורן בדושת הוואטה.


השפעת הטעמים על הדושות
ואלה הן ההשפעות שיש לטעמים השונים על הדושות:

 

ואטה. אנשי הוואטה חייבים להימנע מצריכה מוגזמת של הטעם המריר, החריף והעפיץ, מאחר שהללו מגבירים את יסוד האוויר ונוטים ליצור גזים. מאכלים וצמחי מרפא בעלי הטעמים מתוק, חמוץ ומלוח מתאימים לטיפוסי הוואטה.

פיטה. בני הפיטה חייבים להימנע מהטעמים חמוץ, מלוח וחריף, מאחר שהם מגבירים את האש בגוף. אולם, הטעמים מתוק, מריר ועפיץ הם הטעמים המתאימים לטיפוסי הפיטה.

קאפה. טיפוסי הקאפה חייבים להימנע ממאכלים המכילים את הטעמים מתוק, חמוץ ומלוח, מאחר שהם מגבירים את כמות המים בגוף. מוטב להם לצרוך מאכלים שטעמם חריף, מריר ועפיץ.