
כתבה: עדי זוסמן RD, תזונאית קלינית בגישה אינטגרטיבית, מנהלת "דרך הבטן".
צפו בראיון מרתק, שלי עם עדי זוסמן בנושא: "חסינות לכל המשפחה", הקשר בין מערכת העיכול למערכת החיסון.
המידע על הנוכחות של מיקרואורגניזמים בתוך ועל הגוף שלנו- כבר ידוע היטב. נקרא להם בשם קוד "חיידקים", למרות שמיקרוביום אנושי כולל חיידקים, וירוסים, שמרים וחד תאיים. היחסים איתם – זה מה שיקבע את המצב הבריאותי שלנו, מבחינה פיסית ונפשית. איזון של האוכלוסיות של המיקרואורגניזמים נקרא אאוביוזיס = מצב של בריאות. מצב של חוסר איזון, התרבות של החיידקים האופורטוניסטים, כלומר כאלה שיכולים לחולל מחלות – מכונה דיסביוזיס – חוסר איזון בחיידקי המעיים.
אחת התוצאות הנפוצות של דיסביוזיס היא תסמונת המעי הדליף. זאת תופעה פוצה הרבה יותר ממה שמקובל לחשוב, ולכן חשוב להבינה היטב ולטפל בה.
תיאוריית המעי הדליף הגיעה לעולם לפני כשני עשורים, ומאז רכשה לעצמה מצדדים, לצד ספקנים רבים. תחילה אגלה לכם סוד: כל אבחנה שמתחילה במילה תסמונת, או 'סינדרום' בשפה מדיצינית, משמעה: "אין לנו מושג מה הסיבה, מדוע היא משליכה על כל כך הרבה מערכות בגוף ואיך לטפל בה". ממש כך, תשאלו את הרופא שלכם אם אינכם מאמינים לי.
אז מהו 'מעי דליף' ומה משמעותו עבורנו?
'תסמונת המעי הדליף' פירושה פתיחת המסננת הצפופה של תאי המעי הדק וכניסת חומרים זרים לזרם הלימפה והדם. כלומר, הדליפה מתקיימת מחלל המעי – פנימה, לכלי הדם והלימפה.
בהיכנסם לשם, מערכת החיסון מופעלת: תפקידה לזהות את הפולשים ולהפעיל נגדם את מערך תאי הדם הלבנים, שאמורים לחסל את הפולש וכך להחזיר את המצב – לאיזון. אם המצב הזה מתמיד, מערכת החיסון מפתחת מלחמה חזקה יותר – ומפתחת דלקת.

כלומר, חשוב לנו לגלות מה גורם לפתיחת תאי המעי?
כאן חשוב להזכיר שהחלק הפנימי של המעי הדק בנוי מסיסים – תאים דמויי בד קטיפה. בין הסיסים נמצאים תאים אחרים, שתפקידם להגן על החלק הפנימי של הגוף מפני מעבר של חלקיקים לא רצויים. הם נקראים – Tight Junctions צמתים הדוקים. הצמתים ההדוקים יוצרים את הצפיפות החיונית של המעי, כדי לשמור על הגוף מפני חדירת פולשים זרים. כלומר, הם יוצרים מעין מסננת צפופה ובררנית מאוד כחלק ממערכת החיסון של הגוף. פגיעה בהם עלולה להוביל לכניסת וירוסים ושמרים, וכן חלקיקים גדולים מדי של מזון שלא עוכל עד הסוף, ולעורר את תגובת היתר של מערכת החיסון הלימפתית. למעשה, הם אחראים לתפקיד 'המחיצתי' של המעי. פגיעה בו תוביל ל'תסמונת המעי הדליף' – חדירוּת יתר של המעי הגורמת לעוררות טבעית של מערכת החיסון כנגד חלקיקים שאינם אמורים להגיע לדם.
יש הגורסים שהתופעה הזאת מהווה חלק מהמנגנון של שפעול יתר של מערכת החיסון שבטעות מכונה "אוטואימונ"י. שורת מחלות ארוכה קשורה, על פי החשד, לפגיעה בתפקוד המחיצתי של המעי ולהיותו מעי דליף, ובהן מחלות מעי דלקתיות, תסמונת המעי הרגיש/ז, מחלות כבד, דלקת לבלב חריפה, סוכרת, מחלות כליה, דיכאון ועוד.
מה הסימפטומים היכולים לרמז על המעי הדליף?
הסימפטומים משתנים, אך לרוב דומים לאלה של תופעת המעי הרגיש/ז – נפיחות, גזים, אי־נוחות אחרי ארוחות, הפרעה ביציאות הסדירות )שלשולים או עצירות כרונית), ולפעמים גם צרבות וריפלוקס.
איך המעי הדליף קשור למחלות מעיים אחרות?
ובכן, אצל חולי קרוהן, לדוגמה, הדגימו חוקרים שהמעי נוטה להיות חדיר (מעי נוספת לדליף) יותר מזה של אנשים בריאים. בדמם של אנשים הסובלים מקרוהן נמצאו תוצרים של רעלנים של חיידקים. אילו היה תפקוד המחיצה של המעי תקין, הם לא היו יכולים לחדור דרכה. הרמות שלהם היו גבוהות בקרב חולי קרוהן ברמיסיה, ואף גבוהות מזה במצב של מחלה פעילה. בדיקת חדירות המעי מבוצעת באמצעות מבחן לקטולוז/מניטול שבמהלכו הנבחנים שותים תמיסת אספירין )הפוגעת בתפקיד המחיצתי של המעי ותמיסת הסוכרים לקטולוז ומניטול. אם החדירות של המעי גבוהה, יגיב המעי ביתר חומרה לתבחין ובשתן של הנבדקים יימצאו רמות גבוהות מהנורמה של הסוכרים האלה.
החוקרים מצאו שככל שרמות הלקטולוז היו גבוהות, כך היו גם הערכים של CRP - חלבון המצביע על דלקת. חדירות גבוהה של המעי נמצאה בקרב כ־ 30% מחולי קרוהן וקוליטיס כיבית, והיא הייתה קשורה לתוצאות פעילות המחלה, כפי שהשתקף בקולונוסקופיה. זאת ועוד, חדירות גבוהה של המעי נמצאה בד בבד עם עלייה במולקולות דלקתיות – אותן המולקולות שהתרופות הביולוגיות הנפוצות כיום מנסות לעכב את הייצור שלהן וכך להוריד את הדלקתיות, למשל TNF אלפא.
כבר באמצע שנות ה־ 90 הודגם שחולי קרוהן וקוליטיס סובלים מהרעלה בדם בגלל חדירות המעי שלהם. העובדה הזאת באמת מדהימה, כי היא מחזקת את הטענה של דיסביוזיס קשה במעיים של חולי קרוהן וקוליטיס.
במקביל, מתקיים שינוי במיקרוביוטה שבמעי ונגרמת ירידה ביצירת חומצות שומן מסוג בוטיראט ואז מתקבל מעי דליף שאינו מסוגל למלא את התפקיד המחיצתי שלו כראוי, והרעלנים חודרים לדם. התוצאה – דלקתיות יתר!
גם בקרב הסובלים ממעי רגיז זוהתה התופעה של המעי הדליף המשליכה על התפקוד של המעי. עוד נמצא בבדיקות קשר ישיר למצבי דחק וסטרס. ולמרות שלא מדובר במחלת מעי דלקתית, נמצאו רמות גבוהות של מולקולות דלקתיות בדמם של חולי מעי רגיז הנוטים לשלשול.
האם חדירוּת דופן המעי משפיעה גם במחלות אחרות?
למעשה, אין כמעט מחלה שאינה קשורה כך או אחרת לפגיעה בדופן המעי. מה שכונה בעבר 'תסמונת עלומה של המעי הדליף', צובר היום הוכחות מדעיות מרחיקות לכת. לדוגמה, נוגדנים לרעלנים שמשתחררים על ידי חיידקים במעיים נמצאו בדמם של אנשים הסובלים ממחלות כבד, כמו כבד שומני, צהבת חסימתית, שחמת כבד לא־אלכוהלית ואלכוהולית, דלקת דרכי המרה ודלקת לבלב חריפה.
אצל חולים בדלקת לבלב חריפה נמצא קשר בין חדירות מוגברת של המעי לבין חוסר החמצון המספיק שלו. כלומר, חוסר אספקת דם לדופן המעי מונע ממנו תפקוד תקין. חוסר התפקוד התקין של דופן המעי מאפשר מעבר של חיידקים ותוצריהם הדלקתיים אל הלבלב ויצירת התלקחות של האיבר הרגיש הזה. זאת ועוד: מסתבר שבמעי של חולי דלקת לבלב חריפה נמצא חוסר איזון בין החיידקים הטובים לבין החיידקים "הרעים."
גוף־נפש במעי הדליף
מתברר שהקשר הזה ממש לא מסתורי: כבר בעשור הראשון של המאה ה 21 התפרסמו מחקרים שהראו חדירת רעלנים מהמעי דרך דופן מעי דליף ואת השפעתם על דיכאון קליני. כלומר, בדמם של הסובלים מדיכאון נמצאו רמות מדדי דלקת גבוהים משמעותית לעומת אנשים בריאים.
נוסף על דיכאון, אנשים כאלה סובלים מעייפות כרונית, מבעיות במערכת העיכול ומתחושת זיהום כללית. לא בכדי, מתחילים להתייחס למחלת הדיכאון מבחינה ביוכימית כסוג של דלקת.
לסיכום, עדיין רב הנסתר על הגלוי. עם זאת, הכמות המצטברת של המחקרים מצביעה באופן די עקבי על הקשר בין התופעה של דופן חדרי/ דליף, של המעי, לבין שורת מחלות. אמנם בעבר לא קישרו ביניהן לבין מערכת העיכול והמיקרוביוטה שבה, אבל כיום ברורה ההשפעה ההדדית ההדוקה בין בריאות אוכלוסיית החיידקים לבין דופן תקין של המעי, היכול להגן מפני חדירת פתוגנים ורעלנים לזרם הדם. גם בארצות ששיעור מחלות המעיים היה נמוך פעם, כמו יפן, נצפית מגמת עלייה תלולה בשיעור המחלות האלה בד בבד עם חדירת המזון המערבי המהיר, העשיר בשומנים מעובדים ובחומרים מתועשים.
ומה צופן העתיד? כיווני מחקר חדשים מרמזים שבעתיד נוכל לנבא התלקחות של מחלת מעי דלקתית, כמו קרוהן וקוליטיס כיבית, באמצעות אבחון של חדירות המעי. מחקר מרתק בדק אפשרות של בדיקת תאי המעי באמצעות תמיסה פלואורסצנטית – שיקוף תאים שנלקחו לבדיקה בקולונוסקופיה המראים בבירור 'חורים' בדופן התאים. מה שמדהים הוא שחולים שנמצאו אצלם תאים מחוררים כאלה היו בסיכון מוגבר להתקלחות, גם אם בזמן הבדיקה הם הוגדרו ברמיסיה.
Comments