בלוטת החוסן – עייפות יותרת הכליה (האדרנל)

בלוטות האדרנל, או בלוטות יותרת הכליה, מסייעות לגוף להסתגל לסטרס ומשחקות תפקיד חיוני מנגנון במערכת הרבייה, באמצעות התרכובות הייחודיות שהן מייצרות ומפרישות. מעל 50 הורמונים חיוניים מיוצרים בתוך בלוטות האדרנל והורמונים אלה הם קריטיים לבריאות וחיוניות של הגוף. כאשר אנחנו נמצאים במידה גדולה מדי של מתח, בלוטות האדרנל שואבות הורמוני לחץ עד שהן מתעייפות ומתרסקות, מה שעלול להיות הרסני לגוף. מצב זה יכול להוביל למספר תסמינים שונים כאשר הנפוצים ביותר הם עייפות ותנודות ברמת האנרגיה. עייפות האדרנל יכולה להיות הטריגר העיקרי מאחורי מצבים בריאותיים או גורם משני לזיהומים כרוניים, לחץ צוואר הרחם העליון, הפרעה בוויסות הסוכר בדם וכו'.

להלן רשימת התסמינים העיקריים הקשורים לעייפות יותרת הכליה:

התפקיד העיקרי של יותרת הכליה:

תסמינים נוספים שאנשים יכולים לחוות לעתים תכופות כוללים עייפות גדולה מאוד בין השעות 14:00-16:00 אחר הצהריים, וקבלת בוסט נוסף של אנרגיה בשעות הערב שעשוי לגרום להפרעות שינה, או קושי לישון כלל. לרוב אלו תסמינים מוקדמים לכך שאתם מתקדמים לעבר עייפות יותרת הכליה והגוף מחבר מחדש את התהליכים הפיזיולוגיים שלו.

אף על פי שבלוטות האדרנל אינן גדולות יותר מגודל אגוז, יש להן תפקיד חשוב להפליא במחזור החיים האנושי. חלק מההורמונים הרבים והמגוונים שנוצרים על ידי האדרנל כוללים - הורמונים סטרואידים כמו אדרנלין, נוראדרנלין, קורטיזול, אלדוסטרון, אסטרוגן וטסטוסטרון.

4 קטגוריות של הורמונים ועייפות יותרת הכליה:

ישנם 2 אזורים עיקריים בבלוטת יותרת הכליה המייצרים הורמונים. אלה הם קליפת האדרנל (הקורטקס) וליבת האדרנל (מדולה). קליפת האדרנל נמצאת בחלק החיצוני של בלוטות יותרת הכליה, והיא מייצרת שלושה סוגים של הורמונים:

1.מינרלקורטיקואידים

זהו בעיקר אלדוסטרון הפועל לשמירה על רמות תקינות של מלח ומים על מנת להבטיח לחץ דם תקין. ללא אלדוסטרון, הכליה תפריש את מרבית הנתרן והמים, מה שיוביל להתייבשות קשה, לחץ דם נמוך ואף סיכון למוות.

אנשים הנאבקים עם לחץ דם גבוה נוטלים לעיתים קרובות תרופות המפחיתות את כמות האלדוסטרון במחזור על מנת להפחית את תכולת הנתרן והמים בדם. כאשר התוצאה היא הורדת לחץ הדם. לאנשים הנאבקים עם לחץ דם נמוך מדי, לעתים קרובות יש קושי או חוסר יכולת לייצר או להשתמש באלדוסטרון. זו יכולה להיות בעיה גנטית או בעיה תפקודית הקשורה לתשישות בלוטת האדרנל.

2. גלוקוקורטיקואידים

הכוונה היא בעיקר לקורטיזול אשר מעורב בתגובת הלחץ ותפקידו העיקרי הוא להגביר את רמת הסוכר בדם ולהפחית את הדלקת. קורטיזול מעודד את ייצור הגלוקוז בתוך הכבד ובתאי השריר, ומגביר את רמות הסוכר בדם על מנת להתכונן למצב של "הילחם או ברח". בנוסף, יש לו השפעות אנטי דלקתיות משמעותיות. רמה גבוהה של קורטיזול תגרום לעלייה ברמות הסוכר בדם ועלולה להוביל לעלייה במשקל. כאשר הגוף נמצא במתח כרוני, איננו מסוגלים לייצר מספיק קורטיזול בכדי לעמוד בדרישות ולכן איננו מסוגלים לנהל את רמת הסוכר בדם והדלקת. המפתח הוא שיהיה מאזן טוב של קורטיזול על מנת לשמור על רמות תקינות של דלקת וסוכר בדם.

בלוטות האדרנל והתפקודים החיוניים שלהן בגוף

קורטיזול DHEA

3. הורמוני מין:

אלה כוללים את ההורמונים הקודמנים הראשונים DHEA ופרגננולון, אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. לכולם יש השפעות חלשות, אך הם ממלאים תפקיד בהתפתחות מוקדמת של איברי המין הגבריים בילדות, ואצל נשים בגיל ההתבגרות. אלה מעורבים ביצירה ושמירה על ההבדלים בין גברים ונשים.

מדולת האדרנל (הליבה) נמצאת באזור העמוק והפנימי של בלוטות יותרת הכליה והיא מייצרת קטכולאמינים. למדולה יש קשר ישיר למוח, וזה דבר ייחודי לאיבר אנדוקריני. כאשר הגוף נמצא בסטרס המוח יורה ישירות למדולה כדי להעלות קטכולאמינים. זה מאפשר לגוף להגיב מהר מאוד לסטרס.

4. קטכולאמינים:

אלה כוללים אדרנלין, נוראדרנלין וכמויות קטנות של דופמין. הורמונים אלה הם השחקנים העיקריים במאפיינים הפיזיולוגיים של תגובת הגוף לסטרס, מה שמכונה תגובת "הילחם או ברח". הם פועלים להעלאת לחץ הדם, הגברת הדופק והנשימה והגברת המודעות המנטלית-נפשית. תגובת "הלחם או ברח" קריטית במיוחד להישרדות ולדברים כמו פעילות גופנית וביצועים אתלטיים. אנו משתמשים בתגובה זו בצורה חיובית כאשר אנו עושים דברים כמו העברת הרצאה או נדרשים להופיע. יחד עם זאת, כאשר תגובת לחץ זו היא כרונית, היא שוחקת את הרזרבות החיוניות של הגוף ומעכבת את היכולת שלו לרפא את עצמו.

הורמוני האדרנל העיקריים

הנה סקירה של מה שההורמונים העיקריים האלה עושים עבור הגוף:

אפינפרין: נקרא גם אדרנלין, מיוצר במדולה באדרנל. עוזר להרחיב את כלי הדם, להגביר את קצב הלב ומסייע להעלאת רמת הסוכר בדם ולחץ הדם כדי שנוכל לנוע ולהגיב במהירות. הכרחי למקרי חירום ולזמנים בהם אנו מתאמנים או נדרשים לביצוע בתנאי לחץ מסוים (כמו למשל נשיאת נאום או השתתפות באירוע ספורטיבי).

נוראדרנלין: זהו כימיקל המיוצר במדולה באדרנל המפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית שלנו כדי לעזור לגופנו להסתגל לסטרס באמצעות "הילחם או ברח". יש לו פעילות דומה מאוד לאפינפרין, אך הוא מסווג כמעביר עצבי (נוירוסמיטר) בכך שהוא מתקשר עם המוח ועם מערכת העצבים יותר מאשר אפינפרין המסווג כהורמון לחץ.

קורטיזול: מיוצר בקליפת האדרנל ומכונה "גלוקוקורטיקואיד", בגלל שמקורו בקליפת המוח ותפקידו - להגביר את זרימת הדם וזרימת הגלוקוז בדם. קורטיזול מסייע בשמירה על רמות תקינות של סוכר בדם בתקופות סטרס. הוא פועל גם להפחתת דלקתיות בגוף.

אלדוסטרון: נקרא הורמון "מינרלקורטיקואיד" בגלל הייצור שלו בקליפת האדרנל ותפקידו בשמירה על איזון אלקטרוליטים להעלאת לחץ הדם. כאשר הוא מופרש הוא פועל על הכליה לספוג נתרן מחדש, להפריש אשלגן ולהגדיל את נפח הנוזל. תרופות המשמשות להורדת יתר לחץ דם פועלות לעיתים קרובות להפחתת רמות האלדוסטרון .

אסטרוגן: זהו הורמון המין הנשי העיקרי אם כי גברים מייצרים אותו גם כן. שלוש הצורות העיקריות של אסטרוגן המופיעות באופן טבעי אצל נשים הן אסטרון (E1), אסטרדיול (E2) ואסטריול (E3). סוג אחר של אסטרוגן הנקרא אסטטרול (E4), מיוצר רק במהלך ההריון.

פרוגסטרון: זהו אחד מהורמוני המין הנשיים המרכזיים הממלא תפקיד חשוב בשמירה על הריון ופוריות. פרוגסטרון מיוצר בעיקר בשחלות ובבלוטת יותרת הכליה. האחריות העיקרית היא להכין את הגוף להתעברות והריון, תשוקה מינית וויסות של המחזור החודשי.

טסטוסטרון: זהו הורמון מין מרכזי שנוצר באשכים, שחלות ובלוטת יותרת הכליה. הוא ממלא תפקיד מפתח בצמיחה, כושר נפשי-מנטאלי, התפתחות שרירים וחילוף חומרים של שומנים כמו גם תשוקה מינית.

פרגננולון: הוא הקודמן – הורמון המוצא לכל הורמוני האדרנל העיקריים, כמו גם לסטרואידים נוירואקטיביים המסייעים לשיפור תפקוד המוח. פרגננולון מיוצר מכולסטרול ובהתאם לצרכים הסביבתיים, הוא יהיה נתון לשימוש בכמויות שונות ליצירת פרוגסטרון, קורטיזול, אלדוסטרון ו- DHEA.

דהידרו-אפיאנדרוסטרון: DHEA בקיצור, הוא ההורמון הסטרואידי הנפוץ ביותר בבני אדם. הוא מיוצר בקליפת האדרנל, בלוטות המין ובמוח. DHEA מתפקד בעיקר כמתווך המטבולי ביצירת אסטרוגן וטסטוסטרון.

הורמוני לחץ לפני הורמוני מין

בלוטות יותרת הכליה עוזרות לווסת את יכולת ההסתגלות של הגוף למתח אבל גם אחראיות על ייצור הורמונים המווסתים את מערכת הרבייה. מה שחשוב להבין זה שההסתגלות למתח גוברת על הרבייה. ההסתגלות לסטרס היא קריטית להישרדות מיידית ולכן היא בעדיפות עליונה. ברגע שהפיזיולוגיה שלנו תגיע להבנה שאנחנו לא נתונים לאיום סביבתי, אז היא תמקד את האנרגיה שלה בהורמוני הרבייה.

הורמוני הלחץ העיקריים הם קורטיזול, אפינפרין ונוראדרנלין. הורמונים אלה מסייעים בהגברת האנרגיה, בהעלאת רמות הסוכר בדם ומאיצים את זרימת הדם והנשימה כדי לעזור לגוף לשרוד באמצעות "הילחם או ברח". הורמוני המין העיקריים המיוצרים על ידי האדרנל הם אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון. כל אלה הם קריטיים לצמיחה, חילוף החומרים, כוח, סיבולת, דחף נפשי- מנטאלי, תפקוד הווסת ויכולת רבייה.

תרכובת האב המשמשת את הגוף לייצור קורטיזול ופרוגסטרון נקראת פרגננולון. פרגננלון יכול ליצור קורטיזול, פרוגסטרון או DHEA. הגוף משתמש ב- DHEA כדי ליצור טסטוסטרון ואסטרוגן. כאשר הגוף נמצא במצב של סטרס כרוני, יש ביקוש גבוה לייצור קורטיזול המפחית את כמות הפרוגסטרון וה-DHEA המיוצר.

מה גורם לסטרס באדרנל?

בלוטות יותרת הכליה נועדו לגרום לגוף להסתגל ללחץ. גופנו תוכנן להתחזק באמצעות גורמי לחץ יומיומיים. עלינו להסתגל באופן טבעי למחזורים של לחץ טבעי ומנוחה המאפשרים לגוף להסתגל ביעילות לגירויים הסביבתיים. יחד עם זאת, כאשר גורמי לחץ אלו מכריעים את יכולת ההסתגלות שלנו, הגוף נחלש ומתח כרוני הופך לחלק בלתי נפרד מהמערכת שלנו, מה שיכול להוביל לעייפות האדרנל. לבלוטות יותרת הכליה נגרם סטרס על ידי מספר גורמים שונים בהרגלים כרוניים באורח החיים, נתעמק בהם עכשיו.

ציר HPA ותגובת הלחץ

הגוף קולט ומסתגל ללחץ באמצעות מה שמכונה ציר ההיפותלמוס-יותרת המוח (hypothalamic-pituitary-adrenal:HPA). האזור במוח שנקרא היפותלמוס מרגיש את התנאים הסביבתיים ואז הוא שולח אותות בצורת כימיקלים לבלוטת יותרת המוח. בלוטת יותרת המוח מקבלת את האותות מההיפותלמוס (הורמון משחרר קורטיקוטרופין – CRH: corticotropin releasing hormone) ושולחת אותות כימיים משלה אל קליפת יותרת הכליה דרך הורמון הנקרא הורמון אדרנו-קורטיקוטרופי (ACTH: adrenocorticotropic hormone) במטרה ליצור את התגובות המתאימות לגירויים הסביבתיים.

הימצאות במצב של סטרס ומתח כרוניים יוצרת שינוי בציר ה- HPA המפחית את יכולתו של הגוף להסתגל ללחצים חדשים. מצב זה נקרא תשישות יותרת הכליה, שיכולה להתקדם עד למצב של עייפות יותרת הכליה. תהליך זה של לחץ יתר והסתגלות לקויה יכול להוביל למעגל קסמים של דלקת כרונית, פירוק רקמות והזדקנות מואצת.

שלבי העייפות של האדרנל

השלב הראשון בפעילות האדרנל נקרא תגובת האזעקה, בה המערכת הופכת להיות היפראקטיבית כדי להגביר את רמות הקורטיזול כדי להסתגל לדרישות הלחץ. זוהי תגובה בריאה, המבוססת על צורך הישרדותי שכולם נתקלים בו במהלך יום טיפוסי.

השלב השני הוא שלב ההתנגדות בו הגוף מסתגל ללחץ ממושך. בשלב זה הגוף גונב פרגננולון מכולסטרול כדי ליצור יותר קורטיזול. תופעה זו נקראת גניבת פרגננולון. בנסיבות רגילות הפרגננולון מסייע ביצירת הורמוני מין כגון פרוגסטרון וטסטוסטרון. גניבת פרגננולון מובילה לחוסר איזון הורמונלי. עם הזמן, יכולות להיווצר בעיות הורמונליות קשות מאוד כגון; PMS, חוסר פוריות, גיל המעבר הגברי, ירידה בחשק ותפקוד מיני ותסמונת השחלות הפוליציסטיות.

השלב השלישי והאחרון של עייפות יותרת הכליה הוא שלב התשישות. זה המצב בו בלוטות יותרת הכליה כל כך מותשות עד שהן לא מסוגלות להסתגל יותר ללחץ, אפילו קטן. כל הקו-פקטורים הדרושים לייצור קורטיזול מתרוקנים וכך רמות הקורטיזול יורדות. השפעת הגניבה של פרוגנולון נעצרת בשלב זה אך הגוף אינו מסוגל לייצר אנרגיה מספקת ועייפות, הזדקנות מואצת ופירוק גופי מחסומי ההגנה (עור, מחסום דם מוח, ומחסום מעיים) הם סימני ההיכר של המצב הפיזיולוגי המסוים הזה.

בדיקות הורמונליות ועייפות האדנרל

ישנן בדיקות הנקראות פאנל הורמונים השלם (כמו -DUTCH). בדיקות אלו מודדות את הספקטרום של בריאות האדרנל. לשם כך נדרשות דגימות שתן יבשות שנלקחות לאורך כל היום. בדיקות אלו מודדות את רמת הקורטיזול וה- DHEA לאורך כל היום. בנוסף, נכון לראות רמות אסטרוגן, פרוגסטרון וטסטוסטרון שעוזרות לנו להבין ולחבר תמונה לגביי המתרחש בתפקוד הכללי של האדרנל.

הפרשה בריאה של הקורטיזול לאורך היממה היא רמת קורטיזול מוגברת בבוקר ורמת קורטיזול נמוכה בלילה. כשאנשים סובלים מנדודי שינה לעתים קרובות נמצא כי יש להם קורטיזול מוגבר בלילה ואז קורטיזול נמוך בבוקר מה שמשאיר אותם מטושטשים בשעות הבוקר. לאחרים יש אי ויסות של קורטיזול שבא לידי ביטוי בעליות וירידות לאורך היום, מאשר ירידה תמידית משעות הבוקר ועד לשעות הלילה.

המדידות של בדיקה זו מאפשרות לנו להבין את השלב של התפקוד לקוי ביותרת הכליה. בדיקה זו ממקמת אנשים ברמות נורמליות או רמות לא תקינות. הבדיקות הנ"ל מסייעות להבנה מה אופי חוסר האיזון מבחינת ההורמונים והחומרים השונים.

ישנם 7 שלבי חוסר איזון: שלב תגובת האזעקה ראשונית ועמוקה, שלב ההתנגדות והתנגדות עמוקה, שלב DHEA בחוסר איזון, שלב תשישות יותרת הכליה. לבסוף, תפוקת האדרנל נכשלת. ישנן אפשרויות רבות לאיזון מצבים אלו כאשר ישנה הבנה ברורה מהו חוסר האיזון!

* האם חוסר האיזון מתמקד בקורטיזול נמוך או גבוה? * DHEA גבוה או נמוך? * מה מצבו של הפרגננולון? * מצב רמות אינסולין? * מצב רמות אסטרוגן, טסטוסטרון ופרוגסטרון?

סיכום על עייפות יותרת הכליה:

בלוטות האדרנל ממלאות תפקיד חיוני בבריאותנו. הבנה עמוקה של התפקודים שלהן וידע כיצד לנתח את יציבותן, מהוות גורם חשוב עבור מטפלים, כדי שיוכלו לסייע ולהעניק עזרה באופן הטוב ביותר למטופלים שלהם. אם אתם סובלים משלב כלשהו של עייפות יותרת הכליה או מעוניינים למנוע את התרחשותו, התחילו לבצע את 25 האסטרטגיות לריפוי עייפות האדרנל. פירוט במאמר הבא!

25 אסטרטגיות לריפוי עייפות האדרנל