עישון צמחי מרפא על פי האיורוודה

עישון צמחי מרפא ברפואה ההודית המסורתית באיורוודה, הרפואה ההודית המסורתית, תורת הצמחים מגוונת ביותר ומכילה מאות צמחי מרפא, חלקם אינם מוכרים בהרבליזם המערבי ומעטם שמישים על ידי הרבלסטים בכל העולם (whitania som. Hydrocotyl asiatica, bacopa moniere, asparagus recemossus…). צמחי מרפא איורוודים רבים עושים את דרכם בשנים האחרונות אל תוך המטריה מדיקה המערבית על ידי מחקרים מדעיים הולכים ורבים ובעיקר על ידי תחילת הפריחה לה זוכה הרפואה ההודית המסורתית במערב ובישראל. האיור וודה, כרפואה הוליסטית משתמשת בצמחי המרפא בדרכים מסורתיות מגוונות מאד, חלקן זרות למערב (כמו שימוש בצמחים בצורת יין רפואי, בהחדרה רקטאלית בחוקן וכו'). אחת הדרכים המעניינות ביותר היא השימוש בצמחים דרך עישון! עישון צמחי מרפא (בסנסקריט: דהומאפאנה, דהומא: אש, עשן, פאנה: להכניס פנימה ומטה), היא אחת הדרכים השמישות לשימוש בצמחי מרפא. דהומאפנה מתוארת כאחת מדרכי הנטילה של הצמחים דרך האף (נאסיה) ומתוארת לפרטים בטקסטים המסורתיים. לקריאה נוספת: צארקה סמהיטה, סידהה, 9, 91-115 / צארקה סמהיטה, סוטרה,5, 33-40 / שוסרותה סמהיטה, צ'יקטסה, 40, 1-20 / אשטאנגה הירדיאם,9, 91-115

בעייני המערבי נתפס העישון כלא בריא ואכן כך הוא, אך כמו כל חומר ועל אחת כמה וכמה חומר רפואי יש לזכור לגביו כי ההבדל בין רפואה לרעל הינו תלוי שימוש, מינון, תזמון וכו'... בטקסטים המסורתיים של האיור וודה נאמר כי: "האגני, אש החיים, זוהר, מביא את התמצית, כהן כל הטרנספורמציות, בורא את הקדוש, מאיר, מעצים ומגשים את כוחם של הצמחים". צמחי המרפא זקוקים לכוח אשר יממש את עוצמתם מהפוטנציאל אל הפועל, כוח זה בשפת האיור וודה הוא אלמנט האש (הרתחה או חליטת צמחים, מיצוי באלכוהול או עיכול הצמח ע"י מע' העיכול, כל אילו הן ביטוי של איכות האש). אין חזק, מהיר ועוצמתי כביטוי האש בעישון צמחים! על ידי עישון הצמחים אנו מגלים את האיכויות העמוקות ביותר של הצמח, וכך כאשר המולקולות אשר בבת קורנית (thymus vul) או ב ואצ'ה acorus calamus, החודרות לגוף בעישון, השפעתן תהה שונה במקצת מאשר איכותם בחליטה או אבקה. כאשר אנו מעשנים את הצמח, אנו משחררים סמאסקרה עוצמתית מאד מן הצמח. על פי המסורת, מעבר לחומרים הפעילים ולאנרגיה המרפאת, דרך עישון צמחי המרפא אנו מוצאים אל הפועל את אנרגיית האור המצויה בצמח דרך המעבר באש העישון ומעניקים אותה לעצמנו או למטופלנו. העשן הנשאף חובר עם הפראנה (פראנה = צ'י = אנרגיית חיים אשר בנשימה) הנשאפת, אותה פראנה, מקור החיים, הזורמת בגוף, נושאת את הפוטנציאל התרפויטי, השאקטי, של הצמח הנשאף לכל מקום בגוף או נפש אליו נפנה כוונה,מן החלקים הגסים בגופנו (ירכיים, חזה וכו') אל הנאדים המעודנים ביותר. דבר אשר אינו אפשרי כמעט בנטילה אורלית של צמח, על כן, כל פי המסורת, אל העישון התרפויטי של צמחים תמיד מובאת כוונה עמוקה לריפוי. באיורוודה המסורתית, כל תהליך הכנה של צמחי מרפא מלווה בטקסיות ועיקרה הוא הענקה והעצמה של מודעות וכוונה אל תוך הצמחים. הטקסטים האיורוודים מנחים אותנו כי עישון תרפויטי מתבצע בד"כ דרך האף ולא הפה! שאיפת העשן מהאף ונשיפתו מהפה. ישנם מקרים יוצאי דופן שבהם העישון מתבצע דרך הפה. על פי האיור וודה, איכויות העשן באשר הוא הן קלות, לאגהו, מגביר ואטה ופיטה ומפייס קאפה; חדות, טיקשנה; העשן הינו בעל איכות חמה, אושנה, על כן יגביר את אש העיכול, יעלה את יכולת המטבוליזם ויעלה ערנות, אך עלול להחריף דלקות, על כן עישון יכלול תמיד צמחים אנטי דלקתיים (כל משפחת השפתניים: מרווה, קורנית, אזוב. קמומיל matricaria recutita, curcuma longa כורכום, דהרו הרידרה, berberis aquifulium , אושירה, וכו'). העשן הוא יבש, רוקשה, על כן יכול לשמש כאקספקטורנט ומייבש ליחה, אך עלול להחריף מצבי יובש כמו עצירות או עצבנות על כן יכלול העישון צמחים דמולצנטים ונרווינים (ליקוריץ glycyrrhiza glabra, althea off., verbena, קמומיל או גהיי), איכות נוספת של העישון היא הניידות, צ'אלה, ועלול להגביר חוסר מנוחה, על כן נוסיף צמחים אדפטוגנים (אשווגנדה, יאשטי מאדהו-ליקוריץ, שאטברי, מושלי, דבאדהרו וכו'), ולבסוף, איכותו היא מעודנת, סוקשמה ועל כן יכול לחדור אל ערוצי האנרגיה המעודנים ביותר ולהשפיע במהירות על הגוף ובעיקר על ההכרה. אנו רואים כי העישון עלול להחריף ואטה ופיטה ולפייס קאפה. יש לתת את הדעת לכך כאשר אנו בוחרים את המטופל הראוי לדהומפאנה וכאשר מרכיבים לו תערובת עישון מתאימה. אז מדוע לעשן? העישון פוגש את כל השכבות או המעטפות בנו, את אננהמאיה קושה- המעטפת הפיסית, את פראנה מאיה קושה – המעטפת האנרגתית ואף את מאנומאיה קושה – המעטפת ההכרתית. עצם היותו פיסי ויחד עם זאת כה מעודן וכה חד, ביכולתו להשפיע על הגוף נפש במהירות ויעילות. עובדה זו באה לידי מימוש בטיפול במצבים נפשיים שונים (מאנו ואהה סרוטה). ע"י עישון הצמח, הספיגה אל הדם הינה מהירה ביותר ומשם למוח, בד"כ תוך מספר שניות. העשן ומולקולות הצמח המעושן, ברובם, חודרות מחסום דם מוח (BBB). ישנם מולקולות אשר נספגות טוב יותר דרך הראות מאשר דרך מערכת העיכול, מולקולות אנטי דלקתיות ואנלגזיות (משככות כאב), כמו בכורכום או טולסי. שתי המערכות עליהן עישון צמחים משפיע בעיקר הן מע' העצבים וההכרה ומע' הנשימה. העשן נספג לדם במהירות ומגיע אל המוח ועובר את מחסום דם מוח (BBB) בקלות, על כן השפעתו על מע' העצבים היא מיידית ומדויקת הרבה יותר מלקיחה אורלית. השימוש בצמחים מעוררים את מע' העצבים וההכרה, סטימולנטים, מרעננים ( דאמנקה (artimisia vul., לענה), מאנדוקה פארני, ברהמי, שאנקפושפי, ג'אטמנסי, ואצ'ה, טולסי שאטפאטרי (ורד), מאקאנדי (coleus forskohlii), , lavendula off. לוונדר, Mentha piperita מנטה, rosmarinus off. רוזמרין, Cymbopogon citrates עשב לימון, Elettaria cardamomum הל, zingiber off ג'ינג'ר וכו'). ואילו צמחים נרווינים, מרגיעים, מקרקעים את ההכרה (טאגר, ג'אטמנסי, צאנדנה, ג'אטיפאלה (מוסקט), יאשטימאדהו, ג'אטי(יסמין) verbena off, matricaria recutita קמומיל, tilia europea, passiflora incarneta, mellisa off., velariana off וכו'). המערכת השנייה הרואה תועלת רבה מהעישון, היא מערכת הנשימה, הרי העשן הנשאף אל הראות דרך קנה הנשימה, משפיע ישירות על מערכת זאת ואפשרויות השימוש למגוון בעיות במע' זו הוא רב. עישון צמחים אקספקטורנטים לכיוח של ליחה צמיגית מהווה דרך נפלאה (salvia off. מרווה, בן אזוב hyssopus off, בת קורנית thymus vul., curcuma longa כורכום, ואצ'ה, טולסי, טאליסה פטרה, ואסה, הל, פיפאלי וכן הלאה), כאשר הליחה הינה יבשה יש להוסיף דמולצנטים בצורת צמחים (ליקוריץ glycyrrhiza glabra, דבאדהרו, althea off., פיפאלי, tussilago, verbuscum) או לחילופין לערבב את תערובת הצמחים יחד עם חומר שומני כגון שמן זית, שמן שומשום או גהיי (חמאה מזוקקת). הגהי נחשב מרכיב חשוב בתערובות עישון, בדיוק למטרה זו של הבאת לחות ושמירה מפני האיכויות הלא רצויות של העשן, יובש, חדות, גסות. אחד השימושים הטובים ביותר של עישון צמחי מרפא באיורוודה הוא למקרי אסטמה, אחד ממורי נהג להכין למטופליו האסמטיים "סיגריה" מצמחי מרפא לשגרה ואף למקרים אקוטים מצמחים אנטי ספזמוטים, מרגעי שריר חלק, אנטי אסמטים (טולסי, קינמון, דבאדהרו, פיפאלי, שומר, כמון, ואסקה, טאליסה פטרה, טאגרה, ג'אטמאנסי, הל, allbizia lebbeck, lobelia inflate, Drosera rotundifolia, marubium vulgare, pimpinela anisum, scutellaria baicalensis וכו'). באותה הדרך אפשר לטפל בשיעול פרודוקטיבי או יבש עם צמחים שהם אנטי טוסיב וקאטראלים (ואסקה, דבדהרו, טולסי, פיפאלי), באלרגיות נשימתיות עם צמחים אנטי אלרגים וכן הלאה. הכנת תערובת העישון וכלי העישון: תערבות העישון צריכה להיות בצורת הצמח היבש, במקרה של חלקים רכים של הצמח (פרחים, עלים) יש למולל את החלקים וליצור תערובת במרקם גס (לא אבקתי). במקרה של חלקים קשים יש לטחון את הצמח, אך לא לאבקה ולהשאיר את הסיבים (לא לסנן). אם ברצוננו תערובת בעלת איכות לחה יותר אפשר לערבב את התערובת עם מעט שמן זית או חמאה מזוקקת (גהיי). במסורת השתמשו בכמה דרכים לעישון הצמחים, הדרך השכיחה הייתה בכלי עישון דמוי נרגילה (עם או בלי מים, תלוי באפקט הרצוי), או במקטרת. אפשר לגלגל את תערובת הצמחים בנייר גלגול המשמש לטבק (כמובן יש את האפקט הלא רצוי של הנייר). בכדי לעשן דרך האף, נהגו לגלגל דף נייר לצורת קונוס ולהניח את הקצה הצר בפתח האף ואת סיגריית המרפא בתוך הקונוס, לסתום נחיר אחד ולשאוף מהשני. ולא לשכוח לנשוף מהפה...! אחד השימושים השכיחים אצל מורי היו תערובות עישון כעזרה להפסקת עישון סיגריות. אכן אין זה פיתרון מושלם כי הרי הפסקת עישון היא קודם לכל תלויה ברצון ומשמעת של המעשן, אך מאחר והאיורוודה רואה בכל טיפול את הפן ההוליסטי ודוגלת בעיקרון ההדרגתיות בטיפול כמפתח לשינוי ארוך טווח ומינימום ריאקציות טיפוליות, כך גם בגמילה מעישון אשר צריכה להיעשות, ברוב המקרים (תלוי באופי המטופל ובמידת ההתמכרות), באיטיות והדרגה. על כן נתינה של תערובת צמחי מרפא כתחליף לטבק, היא דרך הרמונית ונוחה להפסקת עישון. תערובת שכזו צריכה להכיל ספקטרום רחב של אינדיקציות המיועדות כתמיכה לתהליך הגמילה, צמחים מרגיעים, נרוונים להכרה ומע' העצבים, צמחים מכייחים לעזרה בפינוי רעלי הטבק ממע' הנשימה, צמחים נוגדי שיעול במקרה הצורך וצמחים אדפטוגנים לעזרה בהסתגלות הגוף ועמידה במשברי הגמילה. תערובת שכזו יכולה להכיל את הצמחים הבאים בכמויות שוות: ברהמי, Bacopa moniere- מכילה בקופהספונינים אשר הוכחו כמנטרלים קרצינוגנים (מעוררי סרטן) בעשן טבק , צמח זה כאדפוטגן עם זיקה להכרה ומע' העצבים ידוע באיורוודה כמאזן של הנפש, מאזן את ההכרה, נחשב כסדטיטיבי אך עם זאת מעורר זרימת דם למוח, צמח סטבי עם תכונות "רוחניות", מעורר את סאדקה פיטה במוח מתאים לדיכאון ולחרדה, צמח מוביל בתערובת. Lobelia inflate – נחשב כתחליף לטבק, וידוע כמוריד התמכרות לניקוטין בגלל הרכב האלקלואידים שבו המחקים את השפעת הניקוטין, צמח מכייח אקטיבי, מרגיע, אנטי אסמטי, אנטי ספזמוטי למערכת נשימה, צמח אשר ידוע כמניע של פראנה (= צ'י בסנסקריט) במע' הנשימה ובכך מסייע בהיפטרות מרעלי הטבק, מצוין במצבי שיעול. (יש לשים לב להתוויות הנגד בצמח זה, צמח זה דורש מינון נמוך, אין לשלב צמח זה עם שימוש בתחליפי ניקוטין. יש לנקוט זהירות בשילוב עם תרופות המדכאות או ממריצות את מערכת העצבים המרכזית; הצמח אסור לשימוש לאנשים הסובלים ממחלות לב ומחלות כרוניות ודלקתיות של הראות). Whitania somnifera – כאדפטוגן, ידוע ביכולתו להגן ולחדש נוירונים ורצפטורים לדופאמין אשר שותפים ו"מתמכרים" עם עישון הטבק. הצמח הוכח כאנטי קרצינוגני, מוכר כצמח מחזק (טוניק) ומרגיע. matricaria recutita – הקמומיל מוסיף לתערובת זו את תכונותיו המרגיעות (נרווין), אנטי ספזמוטיות, הצמח מסלק לחות חמה ומקל על גודש במע' הנשימה, אקספקטורנט, וידוע כמוריד את האנרגיה לכיוון מטה, הקמומיל יוסיף את ריחו הנעים וטעמו המתקתק. glycyrrhiza glabra – הליקוריץ מביא לתערובת על ידי טעמו המתוק, ויביא את איכויותיו כאדפטוגן ומחזק, את יכולתו לכייח אך לא לייבש (אקספקטורנט דמולצנט), צמח אנטי ספזמוטי, אנטי אסמטי ונוגד שיעול ובעיקר לשיקום הרקמות הריריות. תוספת אפשרית לתערובת זאת הוא הואצ'ה, acarus calamus – עם תכולת רבה של שמנים אתריים נחשב כמכייח מעולה (לקחנה), פותח ערוצים, ממריץ ובעיקר מאזן את ההכרה, נחשב ראסאינה להכרה ובמקרים רבים נמצא בשימוש כצמח מרפא במצבי התמכרות. ישנה אפשרות לשלב שמנים אתרים בתערובת עישון. שמנים אתרים עמידים בפני חום, ובחימום מתפרקים ופולטים את ניחוחם המרפא. מעבר לניחוח הנעים והטעים, לשמן האתרי תכונות רפואיות מגוונות על פי איכויות הצמח. הדרך הקלה ביותר לשילוב שמנים אתרים היא שימוש בצמחים המכילים שמנים אלו, צמחים ארומטיים כמו ג'אטמנסי, מישרייה (שומר), דאמנקה (לענה), דבאדהרו, פודינה (מנטה), טולסי, רוזמרין, קורנית, זוטא ועוד. דרך נוספת היא טפטוף של השמן האתרי ישירות על תערובת העישון או במדיום השומני (גהי או שמן) המעורבב עם התערובת. המידה היא טיפה של שמן אתרי או טיפה מתערובת שמנים לכמות המספיקה לסיגריה אחת. יש לציין כי השימושים בעישון התרפויטי באיורוודה הם רבים ומגוונים (לסת כאובת ותפוסה, נחירת, צרידות, אסטמה, בעיות בבלטת תריס, כאב ראש, חולשה של היכולות המנטאליות ועוד) והיריעה קצרה מלהתעמק בכולם, אולם העיקרון בהרכבת פורמולת צמחים "תופס" גם בהרכבת תערובת עישון עם הדגשים המיוחדים לדרך זו של נטילת צמחים. עישון מהנה ובריא! להסבר מפורט על עישון צמחי מרפא: יגאל קוטין. 052-3237775 igalkutin@gmail.com