רוב האנשים כבר בטח שמעו שסוכר אינו בריא, אך כיצד בדיוק הסוכר יכול לפעול נגד הבריאות הנפשית והמנטלית שלנו? כאשר אנחנו אוכלים מקורות מרוכזים של סוכרים ופחמימות אשר מתעכלים במהירות כגון סוכר לבן (סוכרוז), קמחים כמו קמח חיטה, מיץ פירות מרוכז או מעובד ומוצרי דגנים מעובדים (קורנפלקס, פסטות, עוגיות...) רמת הסוכר בדם (גלוקוז) עלולה לעלות בצורה חדה ולגרום לעלייה חזקה (לא פחות) בהורמון האינסולין במטרה להוריד את רמת הגלוקוז בדם בחזרה למצב הנורמלי. תנודות דרמטיות בגלוקוז מתרחשות גם בתוך המוח שלנו, משום שרמת הגלוקוז במוח בדרך כלל עולה או יורד בהתאם לרמת הגלוקוז בדם.
העליות והירידות התלולות הללו ברמות הגלוקוז והאינסולין עלולות להשפיע לרעה על הכימיה של המוח והגוף, בשלוש דרכים קריטיות. סוכרים ופחמימות מעובדות עלולים לערער את יציבות ההורמונים ואת מצב הרוח. הבעיה עם רמות לא יציבות של אינסולין היא שאינסולין אינו הורמון שתפקידו רק וויסות הסוכר בדם; הוא גם משמש כהורמון איתות המשפיע על הורמונים רבים אחרים בכל הגוף. בכל פעם שאינסולין עולה ויורד, הורמונים אלה עשויים ללכת בעקבותיו, מה שיכול להביא אותנו לרכבת הרים הורמונלית.
נניח שאתם מתחילים את הבוקר עם אוכל עשיר בפחמימות מעובדות, כמו: מיץ תפוזים, לחמנייה או קערת קורנפלקס. תוך חצי שעה רמות הסוכר בדם עולים מדרגה, והלבלב שלכם משחרר מיד אינסולין לזרם הדם כדי לקחת את הסוכר העודף (הגלוקוז) מהדם ולהעביר אותו אל תוך התאים. כעבור בערך שעה בלבד, כאשר הסוכר בדם יורד, אתם עלולים להרגיש עייפות, חוסר ריכוז ורעב.
הגוף תופס ירידות מהירות ברמות גלוקוז כמצב חירום פוטנציאלי, ולכן הוא משחרר תערובת של הורמונים כדי למנוע מהגלוקוז ליפול מתחת לנורמה. תערובת הורמונים זו כוללת את הורמוני הלחץ קורטיזול ואדרנלין - הורמון ה-"הילחם או ברח" שלנו. אנשים רבים צורכים פחמימות מעובדות בכל ארוחה ובתור נשנושים במהלך היום, מה שיכול להביא לתנודות בהורמונים שלהם במשך כל היום ואפילו עד הלילה. גיל, חילוף חומרים, מין, גנטיקה ורמת פעילות יכולים להשפיע על תחושת רכבת ההרים ההורמונלית האישית שלכם.
רכבת ההרים ההורמונלית יכולה לכלול שינויים ברמות האנרגיה, קשיי ריכוז, שינויים במצב הרוח, התקפי בולמוס של אכילה\זלילה, עצבנות, התקפי חרדה ונדודי שינה, תלוי באדם. יחד עם זאת, גם אם אינכם מודעים לסימפטומים או תופעות כלשהן כלפי חוץ, ייתכן ומתבשלות אצלכם צרות מבפנים, מכיוון שכאשר המקצבים הנורמטיביים בגוף משובשים, זה יכול להוביל בצורה שקטה ואטית לבעיות בריאותיות שנסבול מהן בהמשך הדרך.
פחמימות מעובדות יכולות לקדם חמצון ודלקת
רמת סוכר גבוהה מהרגיל בדם עשויה לקדם חמצון ודלקת, שהם מאפיינים של מחלות כרוניות רבות, כולל הפרעות פסיכיאטריות.
מהו חמצון?
התגובות הכימיות שהתאים מסתמכים עליהן בכדי להפוך מזון לאנרגיה דורשות מולקולות חמצן שיכולות להתפרק ל"רדיקלים חופשיים" במהלך העיכול. רדיקלים חופשיים הם כמו שוורים קטנים בחנות חרסינה – ללא השגחה, הם "נתקלים" בדברים שסביבם ויוצרים תגובות כימיות ע"י חיבור למבנים שכנים ו-DNA, מה שעלול לפגוע בתאים מבפנים ומבחוץ (חמצון).
מאחר וכמות מסוימת של חמצון היא נורמלית והכרחית, אמא טבע ציידה אותנו במגוון נוגדי חמצון פנימיים משלנו בכדי לטאטא ולנקות את עודפי הרדיקלים החופשיים. בנסיבות רגילות, נוגדי חמצון מובנים אלה מספיקים לנו בכדי לשמור על כוחות החמצון ונוגדי החמצון באיזון ובכדי למנוע נזק לתאים. הבעיה במזונות ומשקאות עתירי סוכר היא שהם יכולים לגרם למסלולים כימיים בגוף עם כמות גדולה מדי של גלוקוז בבת אחת, ובכך יוצרים רדיקלים חופשיים בכמות גדולה יותר ממה שנוגדי החמצון הפנימיים שלנו יכולים ומסוגלים לנטרל. דיכאון, הפרעה דו קוטבית, סכיזופרניה והפרעה טורדנית כפייתית קשורים כולם עם עודף חמצון.
לעתים קרובות אומרים לנו שהפתרון לבעיית החמצון שלנו הוא צריכת פירות וירקות צבעוניים ועשירים בנוגדי חמצון כדי להחזיר את המערכות שלנו לאיזון. יחד עם זאת, מרבית נוגדי החמצון הצמחיים, כאשר הם נצרכים בצורתם הטבעית, לא נספגים בצורה טובה בגוף האדם, ועדיין לא ברור אם הם מועילים לנו או לא. מצד שני, פחמימות מעובדות עשויות לרוקן את נוגדי החמצון הטבעיים שלנו, ובכך גורמים לזה להיראות כאילו אנו זקוקים לכמות גדולה יותר של נוגדי חמצון מכפי שכבר יש לנו. במקום לקנות עוד נוגדי חמצון, האם לא יהיה הרבה יותר הגיוני פשוט להפסיק לאכול מאכלים פרו-חמצוניים?
מהי דלקת?
מערכת החיסון שלנו מגיבה לנזקי חמצון על ידי הגברת תגובה דלקתית. זה לא סוג הדלקת שגורם לחלק מן הגוף שלך להיות נפוח, אדום או כואב - זו דלקת ברמה מיקרוסקופית. רשימה של הוכחות מרובות מצביעות על קשר בין דלקת כרונית, למקרים רבים של דיכאון, הפרעה דו קוטבית וסכיזופרניה.
כאשר תאים נמצאים במצוקה וסטרס, הם משחררים קריאות זעירות לעזרה בצורה של "ציטוקינים דלקתיים". אלו חומרים המפעילים את המערכת הדלקתית בגוף (כמו IL-6) ו-TNF-alpha שניתן למדוד בדם. לרוב המולקולות הללו נמצאות ברמה גבוהה יותר בדם בקרב אנשים עם הפרעות במצב הרוח והפרעות פסיכוטיות. ציטוקינים דלקתיים עלולים לגרום לפגיעה בתאי מוח סמוכים ולגרום לחוסר איזון כימי במוח על ידי שיבוש בייצור רגיל של סרוטונין, דופמין וגלוטמט-נוירוטרנסמיטרים מרכזיים המעורבים בהפרעות פסיכיאטריות. אמנם עדיין אין לנו מחקרים קליניים המבססים קשר סיבתי, אך מסלולים המובילים מסוכר לחמצון ומחמצון לדלקת, עשויים לעזור לחבר את הנקודות בין תזונה מודרניות לבין מחלות נפש.
תיאוריות אחרות מציעות ששמני צמחים ושמני זרעים מזוקקים כמו שמן סויה ושמן חמניות עשויים גם הם לתרום לעודף דלקת. יחד עם זאת, הדבר שנוי במחלוקת מכיוון שסקירה שיטתית של ניסויים אקראיים לא מצאה שום הוכחה לכך שחומצה לינולאית, חומצת שומן מסוג אומגה 6 העיקרית בשמנים צמחיים, מגבירה את הדלקת, לפחות אצל אנשים בריאים. שמנים אלה נמצאים בכל מיני מזונות מעובדים - החל ממאכלים עתירי פחמימות כמו צ'יפס ומאפים וגם במאכלים דלי פחמימות פופולריים כמו מיונז ורטבים לסלט. חומצות שומן מסוג אומגה 6, אחראיות להרכבת התגובה הדלקתית לנזקי חמצון, פציעות וזיהומים, ואילו חומצות שומן מסוג אומגה 3 אחראיות ליזום תגובת ריפוי.
שני כוחות אלה עשויים לעבוד בצורה הטובה ביותר כאשר הם נמצאים פחות או יותר באיזון. למרבה הצער, התזונה המודרנית לא רק עשירה יותר בחומצות שומן מסוג אומגה 6, אלא גם לעתים קרובות דלה מאוד בחומצות שומן מסוג אומגה 3 בהשוואה לקודמינו. חוסר איזון בחומצות שומן חיוניות אלה (אומגה 3 ואומגה 6) קיים במצבים רבים של הפרעות פסיכיאטריות.
מחקרים רבים בדקו האם ניתן להשתמש בתרופות נוגדות דלקת לטיפול בהפרעות במצב הרוח והפרעות פסיכוטיות - ולעיתים הן עוזרות במידה מסוימת. אבל במקום ליטול תרופות רק כדי להקל בסימפטומים - תרופות שעולות כסף ועלולות לגרום לתופעות לוואי – למה שלא פשוט נתחיל בהימנעות ממזונות מעובדים?
עודף סוכר תורם לעמידות לאינסולין
עמידות לאינסולין מתגלה כגורם בעל פוטנציאל חשוב להתפתחות של מרבית הבעיות הנפשיות שאנו חוששים מהן – החל ממצבים פשוטים כמו דיכאון להפרעות ניווניות מוחיות מורכבות כמו סכיזופרניה ומחלת אלצהיימר. עד כמה שזה נראה טרגי, ההבנה כי עמידות לאינסולין משפיעה מאוד על הסיכון שלנו להפרעות פסיכיאטריות היא מעצימה מאוד, מכיוון שהתנגודת לאינסולין היא חיה מוכרת שאנחנו כבר יודעים איך לאלף.
תזונה עתירת סוכר עשויה להפעיל לחץ רב על הלבלב לייצר כמויות גבוהות יתר על המידה של אינסולין כדי לשמור על רמת הגלוקוז בדם תחת שליטה. עם הזמן, אם הם נחשפים לרמות אינסולין גבוהות לעתים קרובות מדי, הקולטנים המעבירים את הוראת הפרשת האינסולין עלולים להיפגע ולהידלדל במספרם, מה שמקשה מאוד על התאים להגיב למסרים החשובים של האינסולין. בקרב אנשים בעלי עמידות לאינסולין, קולטני האינסולין האחראיים לליווי אינסולין מזרם הדם אל פנים המוח, עלולים להיפגע ולהצטמצם במספרם, ולהגביל את זרימת האינסולין אל המוח. אם יש לכם עמידות לאינסולין או סוכרת מסוג 2, גלוקוז עשוי להמשיך להיכנס בקלות אל המוח שלכם, אך אינסולין יתקשה להשיג לשם גישה.
ללא כמות מספקת של אינסולין, תאי המוח אינם יכולים לעבד כראוי את הגלוקוז, והם יתחילו להאט בקצב. בעיית עיבוד גלוקוז איטית זו נקראת היפומטבוליזם במוח של גלוקוז והוא מאפיין מרכזי בהפרעות רבות של המוח, במיוחד מחלת האלצהיימר.
כיצד תזונה דלה בפחמימות יכולה לשפר את חילוף החומרים במוח
אם רמות סוכר ואינסולין גבוהות בדם עלולות לסכן את בריאות המוח באמצעות דלקת, חמצון ועמידות לאינסולין, אנו יכולים לשער כי הפחתת רמת הגלוקוז בדם ורמות האינסולין עשוי לסייע בשיפור בריאות המוח. גוף הולך וגדל של ספרות מדעית תומך ברעיון שלתזונה דלת פחמימות או תזונה קטוגנית, יש פוטנציאל להתמודד עם כל ההפרעות הביוכימיות הבסיסיות הללו, ולכן תזונה זו מחזיקה בהבטחה גדולה לטיפול תזונתי בהפרעות פסיכיאטריות.
פחמימות נוטות להעלות את רמת הגלוקוז והאינסולין באופן המשמעותי ביותר, ואילו שומנים מעלים אותם באופן המינימלי ביותר. לכן הגיוני מאוד שתזונה דלת פחמימות ועתירת שומן עשויה להיות אחת הדרכים הטובות ביותר לאתר את בעיות השורש הללו אשר גורמות לתפקוד לקוי של המוח, לשפר את חילוף החומרים במוח ולהגן עליו מפני נזקים נוספים. ידוע כבר קרוב למאה שנה שלתזונה קטוגנית יש את הכוח לחסל לחלוטין התקפים אצל חלק מהילדים הסובלים מאפילפסיה ולהפחית משמעותית את תדירות ההתקפים אצל אחרים.
למרות שהמנגנון המדויק אינו ידוע, הממצאים בהחלט מציעים כי תזונה דלה בפחמימות יכולה להשפיע לטובה על הכימיה במוח. המוח הוא איבר פעיל ביותר הדורש אספקה מתמדת של דלק באיכות גבוהה. ולמרות שזה נכון שחלק מהדלק שלו חייב להיות בצורה של גלוקוז, הגלוקוז הזה לא צריך לבוא ממקור של פחמימות בתזונה שלנו. מועצת המזון והתזונה האמריקאית מודה כי "הגבול התחתון בכמות של פחמימות אשר מספיק כדי לחיות הוא ככל הנראה אפס, ובלבד שייצרכו כמויות נאותות של חלבון ושומן".
בתהליך טבעי הנקרא "גלוקונאוגנזה" (ייצור של גלוקוז מחלבון או שומן), הכבד יכול לייצר גלוקוז ולשחרר אותו לזרם הדם לכל התאים אשר דורשים זאת, כולל תאי מוח. כאשר צריכת הפחמימות מופחתת, רמות האינסולין יורדות. אם רמות האינסולין נמוכות מספיק, הגוף עובר משריפה של סוכר בעיקר לשריפת שומן. שינוי זה נקרא קטוזיס, מצב שבו הכבד משחרר לדם תרכובות דמויות שומן הנקראות קטונים כדי לספק דלק לתאים. אתם יכולים לבדוק האם אתם מייצרים קטונים ע"י מד קטון של הדם.
למרות שתאי השריר ורוב התאים האחרים בגוף יכולים להשתמש בחומצות שומן עבור ייצור אנרגיה, תאי המוח אינם בנויים להשתמש בהם. אז תאי המוח משתמשים בקטונים במקום המהווים מקור דלק מצוין למוח. נראה שהם נשרפים בצורה יעילה יותר מגלוקוז, ומייצרים פחות חמצון ודלקת. למרות שכמה מתאי המוח תמיד דורשים קצת גלוקוז (מכיוון שהוא נשרף מהר יותר מאשר קטונים), קטונים יכולים לעמוד באספקת שני שלישים, באופן יוצא דופן , מכלל דרישות האנרגיה של המוח.
למעשה, נתונים מסוימים מצביעים על כך שרוב תאי המוח יבחרו בשריפת קטונים על פני שריפת גלוקוז, מה שהופך
קטונים למקור האנרגיה המועדף על חלקים גדולים במוח האנושי. למרות שהתנגודת של המוח לאינסולין מקשה על מעבר האינסולין למוח, זה לא מפריע לזרימת הקטונים. לכן, ככל שיש לנו יותר קטונים בדם, כך רמות הקטונים במוח יהיו גבוהות יותר ותאי המוח שלנו יוכלו לספוג יותר קטונים ולהשתמש בהם כמקור אנרגיה. כבונוס נוסף, קטונים נשרפים יפה מאוד בסביבה נמוכה של אינסולין, מה שהופך קטונים למקור דלק אידיאלי עבור מוח בעל עמידות לאינסולין.
הקשר בין אוכל למצב הרוח ובפרט הקשר בין עודף צריכת גלוקוז, סוכר ופחמימות, הוא חד משמעי! תנודות של גלוקוז ואינסולין מובילות לחמצון, דלקת ועמידות לאינסולין, לאלצהיימר, תנודות במצב רוח, פגיעה במוח ובזיכרון. תזונה מודרנית מלאה בסוכר ופחמימות מעובדות יכולה להוות מניע פוטנציאלי למצוקה פסיכולוגית.
ישנה אפשרות אחרת!