• igalkutin

צום הוא תשובה טבעית ועוצמתי למגוון מחלות


(מאמר נלקח מתוך מגזין אפוק טיימס עם עריכה של יגאל קוטין)


כשהייתי חולה בילדותי, סבתא שלי תמיד אמרה לי לאכול ולאכול הרבה בכדי להיות חזק. לי לא היה ממש תיאבון כשקדחתי מחום. סבתי היקרה טעתה באותה הפעם.

כיום, כשילדי חולים, עם כאב ראש, שפעת, צינון, כאבי גוף וחום גבוה, ואין להם תיאבון – אני מאפשר להם לצום ולא לאכול. זה יכול להיות מדאיג, הנטייה הטבעית שלנו היא לגרום לילד לאכול, במיוחד בשעת מחלה, אולם הטבע מספר לנו אחרת, כל החיות בטבע, כאשר הן חולות ומתמודדות עם תהליכי החלמה אקוטיים (חריפים) , אינן אוכלות אלא צמות!

מחקרים מהשנים האחרונות מראים שהגוף שלנו ושל ילדינו יודע בדיוק מה טוב לו.





“גילינו שלהפחתת תיאבון בעקבות זיהום עשוי להיות מרכיב הגנתי חשוב”, אומר בריאיון פרופ’ ברוס ואלאנס (Vallance) מאוניברסיטת קולומביה הבריטית שבקנדה, החוקר את השפעות הצום על הגוף. “אולי נראה לנו שמזיק להפחית את צריכת המזון בזמן שמערכת החיסון זקוקה למשאבים נוספים, אבל זה לא כך”. פרופ’ ואלאנס טוען שבמקרה של זיהום במעיים, למשל, “צום לא יגרום לנו להיות רגישים יותר לזיהומים. למעשה הוא יגרום לנו להיות מוגנים יותר מפניהם”.

הצום, שאת השפעותיו חוקר פרופ’ ואלאנס, הוא טרנד רחב היקף שצובר תאוצה‏ [1] בעולם המערבי החל משנות ה-60, אז תופעת ההשמנה הגיחה לתודעה. אם כי שורשיו לא התפתחו בעידן המודרני, אלא הרבה קודם לכן – במסורות של עמים רבים. במקרא מופיע הצום בעיקר בהקשר דתי. למשל, כשגולי בבל יצאו לדרכם חזרה לירושלים, הם צמו כדי לקבל עזרה והדרכה מהאל: “וָאֶקְרָא שָׁם צוֹם עַל-הַנָּהָר אַהֲוָא, לְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֵינוּ לְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה, לָנוּ וּלְטַפֵּנוּ וּלְכָל-רְכוּשֵׁנוּ”‏ . [2]

ביוון היה זה היפוקרטס (370-460 לפנה”ס), הרופא היווני הנודע, שהתייחס לסגולות הצום באומרו: “לכל אחד יש רופא בתוך גופו; אנחנו רק צריכים לעזור לו לפעול. כוח הריפוי הטבעי שבתוך כל אחד מאיתנו הוא הכוח העוצמתי ביותר לשיפור מצבנו הגופני. המזון שלנו צריך להיות התרופה שלנו. התרופה שלנו צריכה להיות המזון שלנו. אבל לאכול בשעה שאתה חולה, זה להזין את המחלה שלך”‏ . 3]

בתקופת הרנסנס היה זה פרצלסוס (1541-1493), רופא ואלכימאי שוויצרי הנחשב כיום לאחד ממייסדי הרפואה המודרנית, שציין: “צום הוא התרופה הטובה ביותר – הרופא שבפנים”‏[4].

פרופ’ ז’אנל איירס (Janelle Ayres), אימונולוגית ומיקרוביולוגית ממכון סאלק למדעים ביולוגיים בארה”ב, טענה ב-2017 שלצום אין השפעה מועילה: כשהיא בחנה כיצד הוא משפיע על יכולתם של עכברי המעבדה שלה להתמודד עם זיהום חיידקי, היא הבחינה שדווקא במצבים בהם, במהלך המחלה, ניתן להם מעט מזון, השתפרה יכולתם להתמודד עם המחלה וסיכויי ההישרדות שלהם גברו‏[5].

מנגד, פרופ’ רוסלן מדזיטוב (Ruslan Medzhitov) מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ייל הראה שנה קודם לכן כי דווקא עכברים שלא קיבלו אוכל בשיאה של המחלה, כלומר צמו צום מוחלט, שרדו אותה יותר‏[6]. עם זאת, הדגיש פרופ’ מדזיטוב כי מקור המחלה חשוב: כאשר הזיהום היה חיידקי, הצום סייע לעכברים להתמודד עם המחלה. אך כאשר מקור המחלה היה נגיפי, הצום לא התברר כמועיל – העכברים החולים שהוזנו התמודדו טוב יותר עם הנגיף.



פרופ’ ואלאנס מספר שהחליט להצטרף לתחום המחקר הזה לפני כחמש שנים, אז קלט למעבדה דוקטורנטית מגרמניה. “בגרמניה צום הוא עניין מקובל. היא דיברה על זה שוב ושוב וחשבנו שאולי נבדוק אותו על עכברים – האם יש לו השפעה כלשהי”.

בסדרה חדשה של ניסויים בעכברים צעירים בני כחודשיים, פרופ’ ואלאנס ושותפיו גרמו לעכברים לצום ממזון במשך 24 שעות. לאחר מכן החדירו לגופם, דרך מערכת העיכול, חיידקי סלמונלה, בדומה לאלו שמזהמים לעתים את המזון שלנו. החוקרים המשיכו לכפות צום על העכברים ליממה נוספת ובחנו כיצד הוא השפיע על התמודדותם עם הזיהום. הם השוו את ממצאיהם מול קבוצת בקרה של עכברים שגם להם הוחדרו חיידקי סלמונלה אך ללא צום‏[7].

“בדרך כלל, כשמדובר בחיידקי סלמונלה”, מסביר ואלאנס, “כ-24 שעות לאחר שהם מוחדרים לגוף העכבר, המעיים מזדהמים ומתפתחת דלקת. לעומת זאת, בקרב העכברים שצמו, בחלק מהמקרים חיידקי הסלמונלה לא הצליחו להתפשט כלל, ובמקרים אחרים הם הצליחו להתרבות מעט אבל לא לעורר מנגנונים דלקתיים, כך שלמעשה החיידקים התיישבו באמצע המעיים ולא זיהמו את דופן המעי שנראה תקין”.

עם זאת, לפרופ’ ואלאנס חשוב להבהיר כי אינו יודע מה קורה במקרה של נגיפים (וירוסים) החודרים לגוף. “בשונה מחיידקים, הנגיפים אינם צריכים להשיג מזון, כי הם פולשים לתוך התאים ולוקחים מהם את חומרי ההזנה. זה משהו שנצטרך לבחון בעתיד”.

איך זה עובד בפועל? מה עושה הצום לגופנו?

“כדי להבין את השפעתו צריך לדבר על חיידקי המעיים. במעיים יש לנו חיידקים (טובים) המספקים לנו את ההגנה הטובה ביותר מול זיהומים במעיים. ראינו שאם לא אוכלים, לא מספקים חומרים מזינים נוספים שהחיידקים הפולשים (הרעים) יכולים לצרוך – כלומר מחלישים אותם וכתוצאה מכך גם את הזיהום.

“מדי יום רובנו נחשפים כנראה למספר גורמים מזיקים כמו חיידקי הסלמונלה. במרבית המקרים הם לא גורמים לנו לחלות כי כשהם נכנסים לגוף חיידקי המעיים נלחמים בהם ומנצחים אותם. כשאנחנו כן נעשים חולים, במקרים רבים זה קורה לאחר שעיכלנו המון חיידקים מזיקים, אבל ממש המון, למשל כשאוכלים המבורגר מקולקל. במקרה כזה כמויות עצומות של חיידקים ייכנסו וינסו ביחד לגבור על חיידקי המעיים. בכמה מהמקרים הם מצליחים ואז מתפתחת מחלה.

“המחקר שלנו מראה שאם מגבילים את כמות המזון שנמצא במעיים, יכולתם של חיידקי המעיים לתקוף גורמים מזיקים כמו חיידקי סלמונלה – יעילה הרבה יותר”.

כלומר, צום גורם ל”הרעבת” החיידקים המזיקים שנכנסים למעיים. האם הוא לא “מרעיב” גם את חיידקי המעיים שנלחמים בגורמים המזיקים?

“הם רעבים, אבל מותאמים לסביבה של המעיים. הם התפתחו שם במשך זמן רב. אחרי שהם אוכלים את כל החומרים המזינים שאכלנו לאחרונה הם מתחילים לאכול דברים שהגוף שלנו מייצר, למשל את הקרום הרירי שבדופן המעי (mucosa). ואז כשהחיידקים המזיקים נכנסים למעי הם אינם מצליחים למצוא מספיק מזון”.

אז להכריח את הילד לאכול כשהוא חולה במחלה זיהומית או לא להכריח?

“אני חושב שכשחולים, אם אין חשק לאכול, כדאי להקשיב לגוף. בדרך כלל מה שהגוף עושה יכול להועיל לנו. זאת יכולה להיות בעיה כשאימא מנסה לגרום לילדיה לאכול ויהי מה”.

האם צום יכול להועיל מול מחלות אחרות?

מחקרם של פרופ’ ואלאנס ושותפיו לא נעצר בזה. בשלב הבא הם ניסו להבין האם מנגנון הצום מסייע גם מול סוגים נוספים של חיידקים מזיקים, ויישמו את אותו הניסוי גם על “קמפילובקטר” – סוג נוסף של חיידק הנוטה לזהם את המעיים. “הקמפילובקטר הם החיידקים הנפוצים ביותר מבין אלו שמזהמים את המעיים, והצום הגן גם מפניהם”, אומר פרופ’ ואלאנס.

בניסוי הזה העכברים צמו רק במשך חמש שעות שאחריהן החדירו לגופם את החיידק. הם “נאבקו” בו במשך 43 שעות נוספות במהלכן המשיכו לצום. זה היה לטובתם – חיידקי הקמפילובקטר לא הצליחו להתפשט במעיים של העכברים הצמים לעומת קבוצת הביקורת שלא צמה.

“השתמשנו בסלמונלה ובקמפילובקטר כי הם [המזהמים] המהירים ביותר. האתגר הוא שאפשר להרעיב עכברים רק למשך 48 שעות, כלומר הזיהום שאתה מחדיר צריך להספיק להתבסס תוך יומיים כדי שנוכל לראות מה קורה שם. אבל הניחוש שלי הוא שכל חיידק מזיק שפולש לדופן המעיים או שנדבק אליו וצריך להתחרות עם חיידקי המעיים, יושפע [מהצום] באופן דומה”.

הניסוי המשיך, ושאלה מעניינת נוספת הטרידה את החוקרים: מה יקרה לעכבר נגוע שאין לו חיידקי מעיים טובים – כיצד ישפיע אז הצום? כדי לענות על כך פרופ’ ואלאנס ושותפיו בדקו עכברים שגדלו בסביבה סטרילית לחלוטין כך שאין במעיים שלהם אוכלוסייה של חיידקי מעיים.

“זיהמנו עכברים שלא היו להם חיידקי מעיים וראינו שהזיהום התרחש, כלומר חיידקי הסלמונלה פלשו לתאים של דופן המעיים. אך הייתה מעט מאוד דלקתיות וקרה מעט מאוד נזק [יחסית לעכברים בעלי חיידקי מעיים]”.

כשניסו להבין מדוע זה קרה, השאלה הובילה אותם למערכת החיסון שלנו. כאשר אנו מרגישים חולים, התחושה אינה נוצרת על ידי החיידקים הפולשים, אלא על ידי גופנו. ברגע שהגוף מזהה זיהום, מערכת החיסון מגיבה ומעוררת דלקת ואז מופיעים סימפטומים שאנו מכירים כמו חולשה, חום וכו’. בה בעת מערכת החיסון שולחת תאים מסוימים (כמו כדוריות דם לבנות) אל האזור הבעייתי, במקרה הזה דופן המעיים. התאים מנסים להרוג את החיידקים הפולשים ונלחמים “לצד” חיידקי המעיים שכבר נלחמים באותה מלחמה‏ [8]. “

במקרה של עכברים שצמו ושלא היו להם חיידקי מעיים, זה פשוט לא קרה. מערכת החיסון לא שלחה תאים להילחם… היא באמת לא עשתה דבר”.

האם זה מצב טוב? האם רצוי שמערכת החיסון לא תשלח “חיילים למלחמה”? עבור מרביתנו התשובה הברורה היא לא. זה לא רצוי. אך עבור שני מצבים מיוחדים זה דווקא רצוי: אנשים שמערכת החיסון שלהם מגיבה לעתים בקיצוניות וגורמת לדלקת כרונית ולתחושת מחלה מוגזמת. ואנשים הסובלים ממחלה אוטואימונית, בה מערכת החיסון תוקפת את תאי הגוף עצמו, לכאורה בבלבול ובחוסר היגיון. בשני המקרים, פרופ’ ואלאנס צופה שאם יחלישו את תגובת מערכת החיסון וימנעו ממנה להגיב בצורה מוגזמת, ייתכן שהמחלה תתמתן וישתפר מצבו של המטופל.

כלומר, המחקר הראה שצום יכול לגרום גם להחלשת מערכת החיסון.

“כן, באמצעות הצום את מפחיתה את האנרגיה של החיידקים הפולשים, אבל גם את האנרגיה שלך. כל דבר שהגוף שלך נדרש להגיב לו במהירות צורך אנרגיה רבה. כשמערכת החיסון נאלצת לפתע ליצור תאים חדשים ולשלוח אותם במהירות למעיים, אין לתהליך הזה מספיק אנרגיה [כתוצאה מהצום הממושך]”.

במילים אחרות, ייתכן שצום יכול לסייע לגוף מול מחלות הנגרמות מתגובות קיצוניות של מערכת החיסון?

“במובן מסוים כן. לדעתי, רבות מהמחלות שלנו כמו סוכרת סוג 2, אולי גם סרטן, קשורות לרמה גבוהה של אנרגיה בגוף, אולי אפילו למצב של יותר מדי אנרגיה. ייתכן שבחלק מהמקרים, צום שמפחית את האנרגיה יוכל להועיל”.

מה לגבי מחלות אוטואימוניות בהן מערכת החיסון מתבלבלת ותוקפת את התאים שלנו?

“ייתכן שצום יכול לסייע. אנחנו בוחנים את זה על טרשת נפוצה. באופן כללי, לגבי מחלות אוטואימוניות, כנראה זה לא יבלום אותן לחלוטין, אבל כן יצמצם את התגובה שמערכת החיסון מייצרת. אם הייתה לי מחלה אוטואימונית, סביר שהייתי מנסה את זה – הייתי מנסה לצום. אבל אנשים צריכים להיות זהירים עם זה. אם יש לך מחלה כרונית עדיף לא לצום אלא אם כן התייעצת עם רופא”.

הלהיט החם בשנים האחרונות הוא דיאטות המשלבות סוג כלשהו של “צום לסירוגין”. שיטת “16/8” למשל מחלקת את היממה לפרק של צום הנמשך בדרך כלל כ-16 שעות (לעתים גם 18 שעות או אף יותר) ולפרק זמן בן שמונה שעות בו מותר לאכול. על פי רוב פרק זמן זה כולל את ארוחת הצהרים ואת ארוחת הערב. האכילה, בחלון הצר בו היא מותרת, מוגבלת בדרך כלל למזון בריא ומזין.

נגזרת נפוצה נוספת של שיטת הצום לסירוגין נקראת “5:2”. השיטה מחלקת את השבוע לפי ימים. חמישה ימים של אכילה רגילה ויומיים [לא רצופים] המוגבלים לאכילה של לכל היותר 600 קלוריות לגברים וכ-500 קלוריות לנשים. שיטה נוספת, פופולרית פחות, מציעה ליישם יום של צום מלא פעם בשבוע.

“כל העניין בתחום הזה התעורר רק בעשור האחרון. לפני עשר שנים דיברו בעיקר על צום מוחלט”, מסביר לי בריאיון פרופ’ סיזר סירטורי (Sirtori) מאוניברסיטת מילאנו שבאיטליה, רופא ומומחה למנגנוני הפעולה של תרופות בתחום המחלות המטבוליות. לפרופ’ סירטורי חשוב להרחיב ולהבהיר לגבי תועלת חשובה שבצום שאורכו למעלה מ-16 שעות: “מה שחשוב זה שמופעל מתג מטבולי (Metabolic switch). את מחליפה את חילוף החומרים הרגיל שלך, המבוסס על גלוקוז (סוכרים), לחילוף חומרים המבוסס על שומנים – כשהכבד מתחיל לייצר ‘גופי קטון’ (Ketones). עלייה בקטונים מפחיתה את תחושת הרעב. התהליך הזה גורם לך לאבד את התיאבון”.

לדבריו, כ-12 עד 16 שעות לאחר תחילת הצום הסוכרים הזמינים בגוף אוזלים והגוף מתחיל להשתמש במאגרי השומן שלו כמקור אנרגיה – מצב בעל יתרונות דיאטטיים. אך אם לא מצליחים לשמור על רצף שעות הצום, ואוכלים מדי פעם, על פי רוב מחדשים את מלאי הסוכרים ולא יופעל אותו מתג מטבולי.

מתברר שהשינוי המטבולי הזה מסייע לנו בהיבט נוסף. פרופ’ מארק מטסון (Mattson) מבית הספר לרפואה באוניברסיטת ג’ונס הופקינס שבארה”ב הוא מהראשונים שחקרו את תועלותיו של צום מקוטע שכזה. בהרצאת טד מ-2014 הוא מספר על ממצאיו בעודו מתמקד בהשפעות של הצום על תפקוד המוח‏[9].

בדומה לאתגרים אינטלקטואליים, מסביר מטסון, גם צום מהווה אתגר למוח. אתגר שבתגובה אליו המוח מתחזק ומתחשל, נוספים נוירונים חדשים וגם הקשרים בין הנוירונים מתרבים ומתחזקים. “באמצעות תאי הגזע במוח, מוגבר ייצורם של נוירונים חדשים לפחות באזור אחד במוח – בהיפוקמפוס”, אזור המוכר בתפקידו החשוב ביצירת זיכרונות חדשים.


מתברר שגם לגופי הקטון שהוזכרו – שהם מקורות אנרגיה שהכבד מפיק עם שריפת השומנים – יש תפקיד חשוב בהמרצת הפעילות במוח. “גופי הקטון מספקים לנוירונים דלק אלטרנטיבי, שמגביר את רמות האנרגיה בנוירון. גילינו שבעקבות הצום, מוגברת גם כמות המיטוכונדריה (אברוני התא האחראים להפקת אנרגיה, מכונים גם “תחנות הכוח של התא”, ר”ת) בנוירונים, דבר המאפשר להם להפיק יותר אנרגיה”, מסביר פרופ’ מטסון. תוספת האנרגיה הזו מאפשרת לנוירונים לייצר ולשמר יותר סינפסות, המשמשות להעברה של מסרים עצביים, מה שמנקודת מבט רחבה יותר משפר את הלמידה ואת הזיכרון.

פרופ’ סירטורי מציג בפניי משמעות נוספת לממצאים כאלו: “בכל המודלים שבוחנים מחלות כמו פרקינסון ואלצהיימר רואים ירידה בכמות המיטוכונדריה. אם תימצא דרך לשפר את ייצור המיטוכונדריה ולהגביר את יצורם של נוירונים חדשים, זה עשוי לעזור להתמודדות במחלות כאלו”.

נשמע כמעט כמו האטת תהליכי ההזדקנות.

“יש בזה משהו. בקרב בני אדם עדיין לא הצליחו להראות קשר כזה, אבל אצל עכברים ראו שמשטר של צום לסירוגין יכול להאריך את משך החיים”.

דוגמה לכך הוא מחקרו של ד”ר רפאל דה-קאבו מהמכונים הלאומיים האמריקניים לבריאות, שנערך על 292 עכברים. בגיל ארבעה חודשים חולקו העכברים למספר קבוצות בהתאם למשטר התזונה שלהם. חלקם ניזונו בתזונה רגילה, לאחרים הוגבלה צריכת הקלוריות לכ-70 אחוז מהצריכה הרגילה וקבוצה נוספת קיבלה כמות רגילה של מזון, רק במנה יומית בודדת, כלומר העכברים באותה קבוצה צמו לסירוגין למשך כל חייהם. מהמחקר עלה כי צום כזה האריך בממוצע ב-11 אחוז את חייהם בהשוואה לעכברים שנהנו מתזונה רגילה‏[10].

השפעה נוספת עליה מצביע פרופ’ סירטורי מתייחסת לדלקות כרוניות. “מחקרים מראים הפחתה במדדים של הדלקתיות בעקבות יישום טכניקות של צום לסירוגין, למשל במקרים של טרשת נפוצה‏[11] או דלקת פרקים”‏[12].

מעניין שדווקא לגבי מחלות לב וכלי דם, התמונה מורכבת יותר. אף על פי שאסטרטגיות של צום צפויות להפחית את השומנים וכך להקל על זרימת הדם, פרופ’ סירטורי מתאר את ההשפעות שלהן על מחלות לב וכלי דם כסיפור ארוך ומורכב. ופרופ’ גראנט טינסלי (Tinsley) מאוניברסיטת טקסס טק, קורא להעמיק את המחקר בתחום ולענות על מגוון שאלות פתוחות לפני שיתאפשר להפיץ באופן נרחב את השיטות האלו לצרכים רפואיים‏[13].

פרופ’ ואלאנס מציע לחשוב על צום מנקודת מבט רחבה יותר. “נראה לי הגיוני שלאבות אבותינו לא הייתה גישה לסוגי ולכמויות המזון שיש לנו היום. כמובן שתזונה חשובה לנו מאוד, אבל כנראה שאנחנו מקבלים יותר מדי ממנה ובתדירות גבוהה מדי (כמה מאיתנו יותר מאשר אחרים). הרבה זמן לא הייתי תומך נלהב של צום, אבל עכשיו, אחרי שראינו את ההשפעה הדרמטית שלו, אני חושב שכדאי שנבחן יותר לעומק ונשים לב מתי זה לא רעיון מוצלח כל כך לאכול עוד”.






1. Lignot, LeMaho, “A History of Modern Research into Fasting, Starvation, and Inanition”, Comparative Physiology of Fasting, Starvation, and Food Limitation, 2012 2. ‏עזרא ח’ כא 3. ‏”FASTING AND PURIFICATION”, Greek Medicine, www.greekmedicine.net/hygiene/Fasting_and_Purification.html 4. ‏”Paracelsus Quotes”, https://www.azquotes.com/author/11295-Paracelsus 5. ‏Rao, Palaferri Schieber, O’Connor, +3, “Pathogen-Mediated Inhibition of Anorexia Promotes Host Survival and Transmission”, Cell, 2017 6. ‏Wang, Huen. Luan, +5, “Opposing Effects of Fasting Metabolism on Tissue Tolerance in Bacterial and Viral Inflammation”, Cell, 2016 7. ‏Graef, Celiberto, Allaire, +12, “Fasting increases microbiome-based colonization resistance and reduces host inflammatory responses during an enteric bacterial infection”, PLoS Pathog, Aug 2021 8. ‏Inflammation, Britannica 9. ‏Mark Mattson, “Why fasting bolsters brain power”, TEDx Johns Hopkins University, 2014 10. ‏Mitchell, Bernier, Mattison, +7, “Daily Fasting Improves Health and Survival in Male Mice Independent of Diet Composition and Calories”, Cell Metab, 2019 11. ‏Cignarella, Cantoni, Ghezzi, +9, “Intermittent Fasting Confers Protection in CNS Autoimmunity by Altering the Gut Microbiota”, Cell Metab, 2018 12. ‏Müller, Wilhelmi de Toledo, Resch, “Fasting followed by vegetarian diet in patients with rheumatoid arthritis: a systematic review”, Scand J Rheumatol, 2001 13. ‏Tinsley, Horne, “Intermittent fasting and cardiovascular disease: current evidence and unresolved questions”, Future Cardiol, 2018


52 צפיות0 תגובות